לטיגון, לאפייה ולמוקפץ בווק בוחרים שמן קנולה או שמן חמניות: אין להם טעם בולט והם מחזיקים חום גבוה. שמן זית שומרים למנות שרוצים להרגיש בהן את הטעם שלו, כמו סלט, חומוס, טחינה ופוקאצ’ה. ולבישול רגיל, כמו טיגון בצל לתבשיל, הסוג כמעט לא משנה.
שלושה סוגים של שמן
- שמן ניטרלי: קנולה או חמניות. בלי טעם ובלי ריח, עמיד לחום ובמחיר נוח. זה השמן לטיגון, לאפייה ולווק. במתכונים באתר כתוב בדרך כלל “שמן קנולה”, ותמיד אפשר להחליף בשמן חמניות. גם שמן תירס או סויה מתנהגים דומה.
- שמן זית. יש לו טעם משלו, פירותי ולפעמים קצת חריף או מריר. הוא מצוין לסלטים, לחומוס, לטחינה, למטבוחה, לפוקאצ’ה ולפיצה, ובסדר גמור גם לבישול רגיל ולטיגון קצר.
- שמנים עם טעם חזק: שומשום וקוקוס. משתמשים בהם בשביל הטעם, ובכמות קטנה.
נקודת עישון, במילים פשוטות
נקודת עישון היא החום שבו השמן מתחיל להעלות עשן במחבת. מעבר לה השמן מתפרק, מקבל טעם מר וריח שרוף, ועדיף לא להגיע לשם.
שמני קנולה וחמניות מתחילים לעשן רק בסביבות 220-240 מעלות. בשמן זית כתית מעולה המספר נמוך יותר, והמקורות לא מסכימים עליו: גופים של יצרני הקנולה מדווחים על כ-165 מעלות, וגופים של יצרני שמן הזית על כ-175-210 מעלות. יצרני שמן הזית מוסיפים שנקודת העישון היא לא כל הסיפור, ושמן זית שומר על עצמו יפה בחימום.
ובמטבח? טיגון עמוק בבית נעשה בערך ב-160-190 מעלות. סופגניות מטגנים בחום הנמוך יותר, ופלאפל בכ-175 מעלות. הכלל הפשוט: אם השמן מעשן לפני שהכנסתם את האוכל, הוא חם מדי, ומנמיכים את האש. ושמן שכבר טיגנו בו כמה פעמים מתחיל לעשן מוקדם יותר.
לטיגון ולטיגון עמוק
- טיגון עמוק: קנולה או חמניות. זה גם עניין של כסף, כי לסיר סופגניות צריך כליטר שמן.
- טיגון בשמן רדוד, כמו שניצל או לביבות: אותו דבר, שמן בגובה של כסנטימטר במחבת.
- ווק ומוקפצים: קנולה. האש בווק גבוהה מאוד, ושמן ניטרלי מחזיק אותה טוב יותר. שמן שומשום מוסיפים רק בסוף, לטעם, כמו במוקפץ העוף.
- טיגון קצר עם מעט שמן, כמו חביתה, בצל לתבשיל או שקשוקה: כל שמן מתאים, גם שמן זית.
כמה כללים לכל טיגון: מייבשים את האוכל לפני שמכניסים אותו, כי מים גורמים לשמן להתיז. מטגנים מעט חתיכות בכל פעם, כדי שהשמן לא יתקרר והאוכל לא יספוג שמן. ושמן שעלה באש לא מכבים במים בשום מקרה: מכסים את הסיר במכסה ומכבים את הלהבה.
לאפייה
לעוגות בחושה, לבראוניז, לחלה ולעוגות שמרים מתאים שמן קנולה או חמניות. הם לא מוסיפים טעם, והעוגה נשארת לחה. ככה זה בעוגת התפוזים ובשאר העוגות באתר.
שמן זית באפייה הוא עניין של טעם. בפוקאצ’ה, בפיצה ובלחם הוא חלק מהעניין. בעוגה אפשר להשתמש בו, אבל מרגישים אותו, אז כדאי לבחור שמן זית עדין.
לסלט ולמנות קרות
כאן הטעם של שמן הזית הכי מורגש, ולכן כאן שווה להשתמש בשמן הטוב שיש לכם: בסלט ישראלי, בחומוס, בטחינה ובמטבוחה. ברטבים שלא רוצים בהם טעם של זית, משתמשים בקנולה.
שמן שומשום ושמן קוקוס
- שמן שומשום קלוי: כהה וריחני מאוד. מזלפים כפית בסוף מוקפץ או ברוטב, ולא מטגנים בו.
- שמן קוקוס: מוצק במטבח קריר ונמס בכ-25 מעלות. שמן קוקוס כתית מריח מקוקוס ומתאים לאפייה או להקפצה קצרה, לא לטיגון עמוק. שמן קוקוס מזוכך הוא בלי טעם. רוב השומן בו, 80-90%, הוא שומן רווי, ולכן אתר התזונה של הרווארד ממליץ להשתמש בו מדי פעם ובכמות קטנה, ולהעדיף ביום-יום שמן זית או קנולה.
אפשר להשתמש שוב בשמן טיגון?
אפשר, אם שומרים עליו:
- מצננים את השמן לגמרי בסיר.
- מסננים דרך מסננת דקה עם נייר סופג, כדי להוציא פירורים שיישרפו בפעם הבאה.
- שומרים בצנצנת או בבקבוק סגורים, במקום קריר וחשוך.
מחליפים את השמן כשהוא כהה, כשהוא מעלה עשן מוקדם מהרגיל, כשהריח שלו לא נעים או כשיש משקע בתחתית. שמן שטיגנו בו דגים ייתן ריח דגים לכל מה שיטוגן בו אחר כך. ושמן משומש לא שופכים לכיור: מצננים, סוגרים בבקבוק וזורקים לפח.
איך שומרים שמן
אור, חום ואוויר מקלקלים שמן. שומרים אותו בבקבוק סגור היטב, עדיף מזכוכית כהה או מפח, במקום קריר וחשוך ולא ליד הכיריים. שמן מחזיק בדרך כלל כשנה מיום הייצור. אם הריח או הצבע השתנו, מחליפים. ושמן זית יקר? קונים בקבוק בגודל שתגמרו תוך כמה חודשים.





